1. פחיות צבע ממתכת (כגון ברזל מגולוון)
מסווג בבירור כפסולת מסוכנת: על פי *הרשימה הלאומית לפסולת מסוכנת (מהדורת 2025)*, פחי צבע מתכת שנזרקו שייכים לפסולת מסוכנת בקטגוריית HW49, קוד 900-041-49, עקב הרעילות והדליקות של שאריות צבע.
פוטנציאל מיחזור גבוה אך ניהול קפדני: אם נזרק ישירות ללא ניקוי או שיטוח או חתך שלא כדין, זה עלול לגרום לדליפה של חומרים רעילים, מזהמים אדמה וגופי מים. עם זאת, אם ממוחזר ומנקה על ידי היצרן המקורי ועושה שימוש חוזר כדי להחזיק את המוצר המקורי, ניתן לטפל בה כפסולת שאינה- מסוכנת בהתאם לכללים הכלליים לזיהוי פסולת מוצקה.
קיימות: מתכות ניתנות למיחזור, אך דורשות ציוד מיוחד לעיבוד ועלויות הובלה גבוהות. קידום דגם "תוף אריזה + שקית מרופדת נוזל-" יכול להפחית באופן משמעותי את ייצור הפסולת המסוכנת. לדוגמה, Anqing Petrochemical מפחיתה את תופי הפסולת המסוכנים ב-81 טון עבור כל 1000 טון צבע בשימוש.
2. פחיות צבע מפלסטיק (למשל, HDPE)
סיכון פוטנציאלי לפסולת מסוכנת: למרות שפלסטיק עצמו אינו מסווג כחומר מסוכן, אם נשאר צבע המכיל ממיסים אורגניים בתוך המיכל, הוא עדיין עשוי להיות מסווג כפסולת מסוכנת ומנוהל תחת קטגוריית HW49.
מיחזור קשה: רוב פחיות הפלסטיק קשות למיחזור עקב זיהום חמור ולעיתים קרובות נשרפות או מוטמנות, מה שמציב סיכון לזיהום משני.
אתגרי הקיימות: למרות היותם קלים ויעילים-באנרגיה, יש להם מחזורי פירוק ארוכים, ואיכות החומרים הממוחזרים יורדת באופן משמעותי. נכון לעכשיו, קיים חוסר במנגנון מחזור סגור-מאוחד, וחלופות ירוקות עדיין נבדקות.
3. מגמות אריזות ירוקות ונהלי צמצום: התעשייה מקדמת הפחתת אריזות ומיחזור, כגון שימוש במערכות לינר לשימוש חוזר. לאחר השימוש, יש להשליך רק את השקית הפנימית הקלה, מה שמפחית משמעותית את כמות הפסולת המסוכנת ממיכלי מתכת.
ברמת המדיניות, מקודם גם מחקר על ניהול מסווג של מיכלי אריזות פסולת לצבע על בסיס מים-, שצפוי להשיג נתיב שחזור משאבים מדויק יותר בעתיד.
